אז מה קרה עכשיו?…

אחרי תקופה ארוכה של שגרת בית חולים עם אמא, היא נפטרה. בור גדול נפער לי. לנו.  מאד מוזר. אמא כזו שבגיל 81, חיה ונושמת כמו בת מקסימום 61, פשוט נעלמה. כמה מפתיע ככה כואב. עד הדקה האחרונה האמנו שזה עוד אשפוז כזה שחווינו כמוהו לא מעט לאחרונה. אשפוז יום (או מיון)– בודקים – יש חום – מתאשפזים – בבידוד – כמה ימים – אנטיביוטיקה – מוצרי דם – חוזרים לעצמנו – משתחררים וחוזרים הבייתה ואז שוב שגרת אשפוז יום אחת לשבוע מקבלים מוצרים דם אם צריך וממשיכים לחיות כאילו אנחנו בני 61.

למה בידוד? כי אין לה שום דבר בגוף שיגן עליה מחיידקים מדימום ושאר דברים שהיו לה שם בגוף שלה, שבאמת כנגד כל הבלגן שהיה שם היה איזשהו חוסן בלתי מוסבר שהשאיר אותה איתנו מלא זמן.

אבל לא מספיק.

הכל יחסי.