חשבתי פתאום את מי לעזאזל מעניין איך מפיקים מפה ימית?! הרי תכלס מי שאיכשהו קשור למפות ימיות ירצה לדעת איפה משיגים מפה כזו, אילו מפות יש, והכי חשוב, מה מפות נייר? יש עוד מישהו שמשתמש בהן?… מהר לעבור למפות אלקטרוניות, קובץ כזה (כן, גם את זה אנחנו התחלנו לעשות) שנוכל "לשתול" במחשב, אייפד, טלפון חכם…

מצד שני, זה מה שאני עושה ואוהבת והכי קל לכתוב בשצף קצף על מה שעושים טוב ואוהבים וגם אי אפשר בלי "איך הכל התחיל". עכשיו גם הכל מתחיל להתגבש. אני לא ממש מבינה מה אני עושה פה. פשוט התחלתי. עכשיו אתגלגל ויהיה פה גם מזה וגם מזה.

אז מה המתכון להכנת מפה הימית?

מצרכים: מסגרת אחת, כותרת אחת, טבלה אחת של מקור הנתונים, מעט אלמנטים ביבשה והרבה אלמנטים בים.

אופן ההכנה: מתכננים את המסגרת (כשלא מתכננים כמו שצריך, העניין מאד מסתבך אם אח"כ רוצים לשנות וזה בלשון המעטה). לפי הצורך, מתייעצים בגורמים שבסופו של דבר ישתמשו במפות האלה (מנהלי מעגנות ונמלים, רבי חובלים, רספ"ן וכד'). המסגרת היא בהיטל מרקטור, ברשת גיאוגרפית (מעלות-דקות-שניות), בדאטום עולמי WGS84. למה? ככה זה בים.

"ככה זה" זו תשובה שמעצבנת אנשים שצריכים לדעת מה עומד מאחורי כל דבר שנעשה. זה בסדר לשאול ולחקור ולרדת לעומק העניין, אבל לפעמים צריך לדעת להרפות. יש דברים שהם פשוט ככה. אני באופן אישי ולעיתים גם בהגזמה, מקבלת דברים כפי שהם. אני חושבת שלאנשים שלא מסוגלים לקבל דברים כמו שהם, קשה יותר. הם לא מצליחים להגיע לנינוחות והשלמה עם כלום. זה מעייף.

המסגרת במפה הימית היא כזו, ויש מחשבה מאחורי זה שאסביר אותה בהמשך. כרגע, אספר באופן כללי על המפה הימית ומה שיש בה, אח"כ ניכנס לעומק.

לפני שנמשיך, חשוב לי לציין שהמתכון ואופן ההכנה של המפה הימית הוא כולו "ככה זה". אז מי שזה מפריע לו, שלא ימשיך לקרוא. במיפוי ימי יש תקנים. עשו את זה הרבה לפנינו, אנחנו לא המצאנו את הגלגל מחדש, פשוט אימצנו את התקנים של הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי (IHO-International Hydrographic Organization). הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי שהוקם בשנת 1921 הוא ארגון שאחראי על בטיחות השיט והגנה על הסביבה הימית. במסגרת אחריותו הוא מתאם פעילויות בין משרדים הידרוגרפיים לאומיים, דואג לשמירה על אחידות (עד כמה שניתן) במפות ימיות ומסמכים, אחידות בשיטות אמינות ויעילות של ביצוע סקרים הידרוגרפיים ודואג לפיתוח תחום ומדע ההידרוגרפיה והטכניקות המיושמות בו.

הנציג הרשמי של כל משרד הידרוגרפי במדינות החברות ב – IHO (מדינת ישראל לעת עתה לא חברים), פוקד את המפגשים החמש שנתיים של הארגון במונקו, שם דנים בהתקדמות שהושגה ע"י הארגון באמצעות הוועדות, וועדות המשנה וקבוצות העבודה שלו, כמו כן, דנים בתוכניות שיתנהלו בתקופה של חמש שנים שלאחר מכן. עוד על הארגון בקישור הבא: http://www.iho.int/srv1/index.php?lang=en

בין השאר אחראי הארגון על פרסום תקנים. יש תקן למדידות ימיות, תקן לסימבולוגיה של המפה הימית, פרסום של המקרא, פרסום של אורות (Light), תקן להכשרת מודדים ימיים, תקן להכשרת קרטוגרפים ימיים, תקן למיפוי ימי אלקטרוני, תקן לבדיקות של מפות ימיות אלקטרוניות ועוד ועוד…

אי אפשר ללכת לאיבוד. יש יד מכוונת. לזה התכוונתי כשאמרתי "ככה זה".

אנחנו מעלים על המפות את המידע הזה שאספנו במשך השנים ויוצרים מפות. יצירה. בהחלט אפשר לקרוא לזה כך, אפילו שזה לא כמו פעם כשממש ציירו מפות. כשלמדתי קרטוגרפיה ימית באיטליה, בחודש הראשון עשינו מפה כמו שעשו פעם, לפני המחשבים והתוכנות. המפה שעשיתי תלויה על הקיר בחדר שלי בעבודה וכתוב שם למטה בקטן Limor’s first chart.

אם הייתי צריכה לצייר את המפות כמו שעשו פעם לא הייתי עומדת בזה. אני אדם מאד סבלני (אולי כבר לא כמו פעם), אבל לצייר עם רפידוגרפים קווי עומק, נקודות עומק… מזוכיסטי למדי הייתי אומרת. היום בקליק אחד בתוכנות יעודיות הופכים קובץ טקסט של מיקום (x,y) ועומק לנקודות עומק יפות בצורה שבו הן תופענה בסוף במפה המוגמרת.

הערת ביניים: לא בא לי לכתוב ולמחוק ולחשוב ולנסח ולמחוק ושוב לכתוב. אחרת אני פשוט לא אספר. וזה יהיה הפסד שלי ואולי אולי גם שלכם. אז סליחה מראש על ניסוח קלוקל, שגיעוט קטיב, או כל עניין אחר. באלי פשוט לתת לזרם התודעה להפליג, אז תנסו לזרום איתי…

וכמו שאני אומרת בתחילת כל מצגת שאני מעבירה. תרגישו בנוח להפסיק אותי באמצע, לשאול. זה לא מפריע לי. המצגות שלי מהתקופה האחרונה מלאות בתמונות. לכל תמונה יש סיפור. למה זה טוב? כשאתם מגיעים להציג את הנושא שלכם באיזשהו כנס, תמיד אומרים שיש לך 40 דקות… הזמן עובר וזה הופך ל- 30… 20… 15 דקות ועוד שתיים לשאלות של הקהל. ממש ספירה לאחור. אז כשהמצגת מלאה בתמונות אתם פשוט מחליטים על הדרך על מה לדלג ואז אם אתם מדלגים על תמונה, זה לא נורא, הקהל פשוט נהנה מהתמונה וממשיכים הלאה. אם אתם מדלגים על טקסט זה מעצבן. אני מתרגזת כשאני רואה מצגות מלאות בשקפים וכשאין זמן "מריצים אותן קדימה"… תמונות זה כיף. כל תמונה מזכירה לי נושא ואני מחליטה לפי קוצר הזמן על מה לדבר ועל מה לא.

אני מסתכלת על המצגות שלי ועל האבולוציה שלהן. פעם היה הרבה כתוב. מלא טקסט. הלחץ. שלא אשכח כלום. שאם אתבלבל, פשוט אקרא. עם הזמן זה הצטמצם. פחות טקסט, יותר טוב, אמרו יודעי דבר, אמני המצגות. צודקים. אבל זה עניין של ביטחון וכשמדברים על נושא שמכירים ואוהבים. ולא שאין התרגשות. תמיד יש התרגשות לפני הצגת דברים, גם אם הכי בטוחים והכי יודעים. תמיד יש התרגשות ויותר מזה (!) אבל הנה מתחילה לדבר ואחרי דקה או שתיים זה זורם, היום גם אם יש בלאק אאוט פתאום, מתנצלת, מודה שמתרגשת וממשיכה הלאה. לא קרה כלום. וכשיש תמונות ולא טקסט התוכן גם משתנה, מקבל צורה אחרת וסיפורים אחרים בכל פעם, כך שמי שרואה אותי שוב, לרוב לא משתעמם. נחמד.