מכירים את ההרגשה הזו שאתה נמצא בעבודה הנכונה בשבילך? אני לא יודעת אם הרבה מכירים את ההרגשה הזו. ההרגשה המוזרה הזו שאתה אוהב את העבודה שלך. הרבה שנים הסתובבתי עם ההרגשה המופלאה הזו. אבל משהו קרה. משהו התקלקל. ואני חשבתי כבר הרבה זמן לכתוב על העבודה הנפלאה שלי, אבל לא התחלתי מסיבות שונות ומשונות. אז אולי זה הזמן לספר (ואת ההרגשה לנסות לשפר ועל הדרך גם קצת לשורר).

אני עושה מפות ימיות לבטיחות השיט. לא רק את זה (יש הרבה מעבר לזה), אבל בזה התחלתי לפני 15 שנים, ואהווו 15.

אז מה זה מפות ימיות לבטיחות השיט?

כשהגיעו אלינו ילדי העובדים (נוהג נחמד שבו כל שנה באים ילדי העובדים לראות מה אנחנו, הוריהם, עושים) והייתי צריכה להסביר מהי מפה ימית, הסברתי. ופתאום התבהר לי שככה איך שהסברתי להם, זה ההסבר הכי טוב שיש.

פשוט שאלתי אותם מה הם רואים כשהם הולכים לים ומסתכלים מהחוף למים?

התשובות היו כלום / מים / סירות ומישהו הזכיר גם מצופים. נכון. תשובה נכונה, אמרתי להם. אבל מתחת למים על הקרקעית יש המון דברים שאנחנו לא רואים ואותם צריך להעלות על מפות. צנרות, כבלי תקשורת, אניות טבועות, מכשולים, סלעים, כל העושר הזה נמצא על הקרקעית.

פעם קולגה שלי שאני מאד מעריכה אמר על התוצרים היפים האלה של עבודת הסונר-רב-אלומה (מולטיבים) שהם נותנים לנו תמונה של הקרקעית ממש כאילו הוצאנו את הפקק, המים התנקזו והקרקעית נחשפה… ממש ככה נגלה לעינינו כל מה שציינתי קודם ועוד כל מיני תופעות טבעיות כמו שברים גיאולוגיים, קניונים ורכסי כורכר. פשוט מופלא.

יש הרבה אנשים שהיו רוצים להוציא את הפקק, להציץ לרגע במה שקורה שם על הקרקעית, ללמוד, לנתח ואז להחזיר את המים ולהמשיך הלאה.

אז אני עושה מפות לבטיחות השיט. ואם נחזור לילדי העובדים, ולהסביר למה אנחנו צריכים מפות ימיות לבטיחות השיט, קולגה אחר שלי שאל אותם איך זה שיש להם אינטרנט? איך זה שהם יכולים לגלוש ולגגל ולהיות מחוברים לכל העולם? ענה מישהו "כבל תקשורת". נכון. ואיפה עובר הכבל תקשורת הזה? הם כולם כבר הבינו. בים. ומה יקרה אם תעבור אניה ולא תדע שיש כבל ותזרוק עוגן לקרקעית. אלוהים ישמור. ייקרע הכבל. לא יהיה אינטרנט. הפרצופים הקטנים התעוותו רק מעצם המחשבה והנה התעוררה הסקרנות. לשמוע עוד…